פוסט אישי. לא על גיוס ואפילו לא על ה-1 בספטמבר (ברכות לילדים שמתחילים כיתה חדשה/בית ספר). בעצם פוסט על למצוא את הקול שלי. מחדש. כשעזבתי

בשבועות האחרונים ניהלתי שיחות עם הרבה מאד מגייסות ומנהלות גיוס (כולן נשים, לכן הפעם כותבת בלשון נקבה. אם יש גבר שמזדהה עם הדברים – מוזמן

אם את/ה מחפש/ת עבודה, או מכיר/ה אנשים שמחפשים היום עבודהאולי ההרצאה שהעברתי לאחרונה ב"בורלא 17, החממה לקריירה של עיריית חיפה" תוכל להיות מעניינת עבורך. דרך אגב

פעם, לדעתי בכיתה א', אמא שלי החליטה לקחת אותי לחוג בלט. הייתי ילדה שקטה וביישנית,ואני באמת לא זוכרת כלום מהשיעור עצמו.מה אני כן זוכרת, ומה

המסר הכי חשוב שלי למי שמחפש/ת עבודה היום, ומוצא/ת את עצמו/ה בהתלבטויות לגבי קורות החיים, אם לכתוב או לא לכתוב X / Y במסמך, או

איך בוחרים מקצוע כבר מגיל צעיר? בתור בת של בוטנאי, שטיילה עם המשפחה בטבע בכל הזדמנות אפשרית, היה לי ברור מגיל צעיר שאני אהיה בוטנאית,

ללמוד, באמת ללמוד, מתחיל בהבנה שיש פער בין מה שאני יודעת ומה שאני יכולה לדעת. תכל'ס להבין שאני לא יודעת הכל. כשאני מגיעה לארגונים שאני