רציתי לשאול אותך, אם קרה לך פעם שהיה משהו שקיבלת עליו הרבה מחמאות אבל בבטן הרגשת שאפשר לעשות אותו יותר טוב ממה שאת/ה עושה אותו?
אני לא בטוחה אם זו חוויה פרטית שלי או שהיא משותפת גם לאחרים. אין לי איזה שם מפוצץ לתופעה הזאת כמו "תסמונת המתחזה" (שאם לא קראת עליה היא תופעה מרתקת, ואכתוב עליה עוד בקרוב), אבל היא חוויה משמעותית שהשפיעה עליי מאד.
ב-2003 הייתי עדיין באינטל, בתפקיד מנהלת צוות ה-HRBPs במפעל Fab18 בקרית גת. ליוויתי מנהלים ועובדים בתפקיד שהיה בעצם "יועצת ארגונית פנים-ארגונית", הובלתי איתם לא מעט אירועים של תהליכי פיתוח לצוות, דיונים קבוצתיים בישיבות הנהלה שהצטרפתי אליהן מדי שבוע, ועוד. מצד אחד, כבר הייתי יועצת ארגונית עם שנתיים+ ותק, אחרי קרוב ל-8 שנים באינטל בתפקידים שונים במש"א (ובשנות ההקמה של המפעל אפשר היה לספור כל שנה כמו שנות כלב X7), אבל מצד שני הרגשתי שמשהו חסר לי מבחינה מקצועית.
בעבודה האישית עם מנהלים ועובדים הצלחתי מאד, אבל בעבודה הקבוצתית כל הזמן הרגשתי שאני לא מספיק טובה. אני ממש זוכרת שהיו אומרים לי תודה בסוף פעילות קבוצתית והייתי מעקמת פרצוף ומסתובבת עם תחושה של משהו חסר.
באתי בזמנו למנהל שלי, ואמרתי לו שאני רוצה ללמוד הנחיית קבוצות. לשמחתי הגדולה הוא תמך בי ואינטל אפילו מימנו לי את הלימודים. אולי המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל ממעסיק. נרשמתי והתקבלתי (זה לא היה פשוט!) ללימודי הנחיית קבוצות במכון להנחיית קבוצות במכון ציפורי בירושלים, ובמשך שנתיים הייתי חלק מקבוצה מופלאה שלמדנו ביחד הנחיית קבוצות (המנחים היו נאוה רוזנווסר וויקטור שבאר המופלאים. מכון שכבר לא פועל במתכונת הזו היום למרבה הצער).
השינוי בהנחיה שלי היה דרמטי – לתחושתי קודם כל, וגם הבנתי את זה בהמשך מהפידבקים שקיבלתי במשך השנים. אני יכולה להגיד בפה מלא שהיום אני מרגישה שאני פורחת על במה והרבה הרבה קרדיט יש לי לכלים ולידע שצברתי בזכות אותו קורס, ובעיקר בזכות זה שלא ויתרתי לעצמי. כשהרגשתי שאני לא מספיק מדויקת ומצוינת במשהו שהיה חשוב לי לתפקיד כמו הנחיית קבוצות (כיועצת ארגונית בזמנו), עצרתי וחיפשתי את המקום הכי טוב ללמוד.
נזכרתי בתהליך הזה ובחוויית הלמידה הזו שלי כשקראתי השבוע את המשפט שאדם גרנט ציטט בספר Think Again שאני קוראת בימים אלה: "אם לא עצרת בסוף שנה לחשוב כמה טיפש/ה היית בשנה שעברה, כנראה לא למדת הרבה בשנה האחרונה" (משפט של ריי דליו).
למה אני משתפת איתך את החוויה הזו?
כי אני יודעת שאולי קראת את המיילים שלי לאחרונה והתלבטת אם להצטרף לאחד הקורסים הקרובים שלנו בראיון.
בספר המרתק של אדם גרנט הוא גם מספר על מחקר שמצא שככל שאת/ה חכמ/ה יותר, יש יותר סיכוי שלא תעצרי (או תעצור) לחשוב מחדש, לבחון מחדש את האמונות וההנחות שלך, בעיקר לגבי עצמך.
זו אולי הסיבה הטובה ביותר לשאול אותך:
כשאת מראיינת, האם את מרגישה שאת מקצועית בדרך שבה את מראיינת?
האם שיטת הראיון שלך מקצועית?
האם הדרך שלך להתכונן לראיונות עוזרת לך להגיע ממוקדת ומדויקת לראיונות עצמם?
האם קל לך לקבל החלטה בסוף ראיון?
(כל השאלות כמובן רלוונטיות גם לגברים הקוראים).
בגלל שיש אנשים שפותחים את המיילים שאני שולחת פעמיים, ארבע ואפילו 10 פעמים, אבל לא עושים את הצעד של להקליק ולהירשם לסדנה רציתי להזמין אותך לעצור. להבין עד כמה חשוב לך לקבל כלים מקצועיים ושיטת ראיון לנהל את הראיונות שלך בארגון וללוות את המנהלים המגייסים בארגון.
בקרוב:
- קורס ראיון מקוצר למשאבי אנוש (יסודות הראיון ההתנהגותי-מצבי, כל הכלים בקורס ממוקד, למי שרוצה את כל הכלים קצר ולעניין)
- קורס ראיון התנהגותי-מצבי למשאבי אנוש (הקורס המלא, 15 שעות הדרכה, כל הכלים, תרגול, הדגמות, בניית שאלונים מותאמים לארגון שלך)
רוצה לדבר איתי על זה ולהתלבט ביחד? שלח/י לי הודעה בוואטסאפ ואצור איתך קשר עוד היום
