כתבתי מתוך כעס ותסכול את התגובה הבאה על (עוד) פוסט שראיתי בעבר, של אשת משאבי אנוש שלא התקבלה לארגון, אחרי שהתמודדה מול גבר ונשאלה על ה"השלכות המשפחתיות" או משהו כזה.
משתפת אתכם בתפיסה שלי:
הפתרון לארגון שלא רוצה להפלות הוא להגיד:
העבודה אצלנו דורשת פעמיים בשבוע להישאר עד 20:00, את/ה רואה בעיה עם זה מבחינתך?
ולהשאיר את ניהול הגמישות המשפחתית לכל עובד/ת או מועמד/ת. אם התרשמת מהמועמד/ת מספיק כדי להגיד שהיא/הוא מתאימים, אל תפילו את עצמכם על "גמישות משפחתית". זו תמימות לדעתי להתעלם מזה ששאלות משפחתיות נשאלות בד"כ נשים, ושהן (במפתיע) אלה שלא מגוייסות.
זה מפתיע (שלא להגיד מעציב, מרגיז), עוד יותר לראות את השיח וחוסר המודעות הזו עולים מחלק מהתגובות בקבוצות של אנשי משאבי אנוש. לקראת יום האישה, ארגונים כבר שבוע מביאים הרצאות על נשים, עוצמה נשית והעצמה.
אולי הגיע הזמן לדבר על אפליה, על שאלות לא רלוונטיות בתהליכי מיון, על מי נפגע מהן, ועל נשים במקום העבודה. על היעילות של נשים שיוצאות להביא ילדים ב 16:00 (וגם גברים שתפקיד הטיפול בילדים עליהם) על המיקוד שמביאה אותנו שנת הריון (בפעמים שהייתי בהריון בארגון קיבלתי הערכה על הצטיינות, כי כל הפוקוס שלי באותן שנים היה התייעלות לקראת חופשת הלידה שלי, שיתפקדו טוב בלעדיי) ובכלל – על מה מביאות נשים לצוותים גבריים, ועוד נקודות שאי אפשר לתמחר/להעריך רק תחת השאלה "מה המגבלות של המשפחה שלך".
