כשמראיינת יושבת ליום ראיונות, אחד אחרי השני נכנסים ויוצאים מועמדים, ואם היא מהמראיינות השקטות שאומרות "אהמממ… אהממממ" ומחכות בשקט עד שהמועמד/ת תסיים את דבריה, כמעט בלתי נמנע שהיא תתחיל לפהק או תתעייף והמחשבה שלה תנדוד (לילדים / לב/ת זוג / לחבר/ה במצוקה / לצהריים / לכביסה בבית וכו').
כשהמחשבה שלנו נודדת, אין שום סיכוי לייצר תחושה טובה אצל המועמד/ת שמולך. היכולת למשוך ו"למכור" את הארגון והתפקיד כשהמועמדים מרגישים שהם משעממים אותך היא מאד קטנה. רוב הסיכויים שפשוט יקומו ויעזבו.
אז מה עושים אם יש לך יום ראיונות ארוך? בכל ראיון מקפידים להיות מאד מאד אקטיביים. לשאול הרבה. ממש כל 2-3 משפטים. שאלות מאד קטנות שממוקדות בהתנהגות פרקטית בעבר. לחקור ולחפור בהיסטוריה של המועמדים ובדוגמאות עצמן.
שאלות כמו: מתי זה קרה? איך דיברתם – בטלפון/ במייל? איפה את היית כשזה קרה? ואז מה עשית? ואז מה קרה? ואז איך הוא הגיב? ואיך אתה הגבת?
המון שאלות קטנות שנכנסות לתוך הסיפור והשיחה, ישאירו אותך מעורבת בסיפור ולא יתנו לך להירדם ולהתנתק. כלל האצבע שלי הוא לפחות 10 שאלות/התערבויות בכל דוגמא שמועמד/ת מספר/ת לך. שתפ/י אותי, זוכר/ת פעם שנרדמת ככה למועמדים? מתחברים לתחושה שלי או לשיטה?
