fbpx

מה לעשות לגבי עובדת חדשה שמגלה לך או לארגון רגע אחרי הגיוס, שהיא בהריון?

תוכן עניינים

שיתוף המאמר:

פוסט מהלב והבטן שיושב לי שם הרבה זמן.
מה לעשות לגבי עובדת חדשה שמגלה לך/לארגון רגע אחרי הגיוס, שהיא בהריון?
מה לעשות אם את מועמדת ובהריון. לגלות? מתי? מה יחשבו עלייך?

אני מודה, שהסיפור הזה מחובר אליי בבטן (תרתי משמע).
את התפקיד שלי כמנהלת גיוס באינטל קרית גת קיבלתי בזמנו כשהייתי בחודש שני בהריון עם הילד השני שלי/שלנו. בזמנו עמדנו לפני גיוס מאסיבי, 1500 איש בשנתיים, הקמה של מפעל וחשבתי שהמנהל שלי רענן – השתגע. שאלתי אותו כמה פעמים אם הוא בטוח, ומבין מה הוא עושה, ומהר מאד הוא עצר אותי ואמר שהוא מעביר אותי לתפקיד הזה לטווח ארוך, לא לכמה חודשים ואני אשקיע את הזמן לפני הלידה ואחרי שאחזור והוא צריך אותי שם. וזהו.

הייתי שם והיו שנתיים מאד פוריות בגיוס ובבית 🙂
אלה השנים שקיבלתי בהן ציון "מצטיינת" במונחים אינטליים, וקודמתי בדרגה, ועוד כל מני הצלחות כאלה. ובבית – הצלחתי לצאת כל יום ב 16:00 לילדים, בזכות הניהול של רענן (תודה בהזדמנות זו שוב!), הצוות שאיפשר לי את זה ותמך, ושילבתי בית ועבודה כמיטב יכולתי בזמנו.

השבוע, נחשפתי שוב לסיפור ולשאלה מה לעשות כארגון עם עובדת שרגע אחרי הגיוס מספרת שהיא בהריון. שבוע 10. כלומר עוד 30 שבועות לפניה, 7.5 חודשים של שכרון חושים, זמן, השקעה ואפשרות לבנות עולם ומלואו בארגון, אבל הארגון והמנהל בו עסוק בלכעוס עליה, על הפגיעה באמון, על זה שחיכתה לקבל את החוזה ורק אז אמרה.

מה אני רואה פה בסיפור הזה? החוק מאפשר לה לשמור את זה "בבטן" עוד 3 חודשים והיא סיפרה להם ברגע שגויסה. עובדת שהיתה כנה ופתוחה לאחר שאמרו לה שרוצים אותה. היא בחרה לא לחכות לחודש 5 או למתי שיראו את הבטן כדי להגיד, אלא מרגע שהתקשרו בצורה חוקית, סיפרה על ההריון.

מועמדים מתראיינים לעשרות ארגונים לפעמים. למה שמישהי שעוד לא סיפרה בוודאי לכל המשפחה/חברים תספר לכל אחד שמראיין אותה?!? (שבוע 10!! אני סיפרתי בשבוע 13 14 בעבר), 

למה הגוף שלנו צריך להפוך לנחלת הכלל? ויותר מזה – למה לשים את זה על "אמון".
למה להגיד שמי שלא סיפרה לכם פגעה באמון? מה הסיכוי לדעתכם שמועמדת תסמוך על ארגונים שיגידו "זה לא משפיע עלינו" ומבטיחים לגייס הריוניות, אם בפועל כל כך הרבה סיפורים על ארגונים שלא מגייסים אמהות, עזבו הריוניות…

אמהות מופלות לרעה על זה שהן אמהות.
כל כך הרבה שואלים "איך תסתדרי עם הילדים?"
ישראל 2017 (כשכתבתי את הפוסט הזה בפעם הראשונה. ואותו דבר נשאר גם ב 2019 ו-2020. וימשיך לצערי גם לשנים הקרובות)…

ומה הכי עצוב לי?
הכי עצוב לי לשמוע ביקורת על נשים בהריון בתהליך הגיוס מנשים. ותעשיית הגיוס ומשאבי אנוש זו תעשיה נשית. 98% לדעתי – נשים. נשים שבשביל להצליח ולהתפתח בקריירה, השתלבו עם החשיבה הגברית, הראייה הגברית, הסביבה העסקית הגברית והיא השפיעה על דברים שהיו להן כל כך ברורים כשהן חיפשו עבודה. כשהן היו בהריון. אני מנחשת שרובן לא חיפשו עבודה בהריון – כי אם היו – לדעתי התפיסה היתה משתנה להן ברגע.

ובסוף – שמעתי הבוקר שוב את מדונה מספרת על עשרות השנים שלה בתעשיית המוזיקה ומה הפך אותה ב 2016 ל"אשת השנה" של Billboard. ממליצה לשמוע מההתחלה אם את לא מכירה את הסרטון.

בתרגום קצר של קטע חזק מתוך הסרטון: "בתעשייה, אין חוקים – אם אתה גבר. אם את אישה, את צריכה "לשחק את המשחק". מה זה המשחק? מותר לך להיות יפה חמודה וסקסית, אבל אל תהיי חכמה מדי. שלא תהיה לך דעה. שלא תהיה לך דעה ששונה מהסטאטוס קוו לפחות….. תהיי מה שגברים רוצים שתהיי, אבל יותר חשוב, תהיי מה שנשים רוצות שתהיי ליד גברים אחרים. ואל תזדקני. להזדקן זה פשע"

עכשיו, במקום "להזדקן זה פשע" תכניסו "להיכנס להריון ולרצות למצוא עבודה בישראל זה פשע".

אל תהיי אחת מהנשים "האלה" שסוגרות דלתות. תפתחי דלת לנשים אחרות. דוקא בהריון. דוקא עם ילדים. אנחנו משנות את העולם כל יום. זה אפשרי וזה הסוד הגדול בארגונים מצליחים של היום. שמחה וגאה שמכירה לא מעט נשים (וגברים וארגונים), שמקדמות ומגייסות נשים גם בהריון מתקדם.

אם זה דיבר אליך/אלייך – אני מזמינה אותך לשתף את הפוסט. ועוד יותר – לצרף את הסיפור האישי שלך אם יש כזה 

פוסט מהלב והבטן שיושב לי שם הרבה זמן.
מה לעשות לגבי עובדת חדשה שמגלה לך/לארגון רגע אחרי הגיוס, שהיא בהריון?
מה לעשות אם את מועמדת ובהריון. לגלות? מתי? מה יחשבו עלייך?

אני מודה, שהסיפור הזה מחובר אליי בבטן (תרתי משמע).

את התפקיד שלי כמנהלת גיוס באינטל קרית גת קיבלתי בזמנו כשהייתי בחודש שני בהריון עם הילד השני שלי/שלנו. בזמנו עמדנו לפני גיוס מאסיבי, 1500 איש בשנתיים, הקמה של מפעל וחשבתי שהמנהל שלי רענן – השתגע. שאלתי אותו כמה פעמים אם הוא בטוח, ומבין מה הוא עושה, ומהר מאד הוא עצר אותי ואמר שהוא מעביר אותי לתפקיד הזה לטווח ארוך, לא לכמה חודשים ואני אשקיע את הזמן לפני הלידה ואחרי שאחזור והוא צריך אותי שם. וזהו.

הייתי שם והיו שנתיים מאד פוריות בגיוס ובבית 🙂

אלה השנים שקיבלתי בהן ציון "מצטיינת" במונחים אינטליים, וקודמתי בדרגה, ועוד כל מני הצלחות כאלה. ובבית – הצלחתי לצאת כל יום ב 16:00 לילדים, בזכות הניהול של רענן (תודה בהזדמנות זו שוב!), הצוות שאיפשר לי את זה ותמך, ושילבתי בית ועבודה כמיטב יכולתי בזמנו.

השבוע, נחשפתי שוב לסיפור ולשאלה מה לעשות כארגון עם עובדת שרגע אחרי הגיוס מספרת שהיא בהריון. שבוע 10. כלומר עוד 30 שבועות לפניה, 7.5 חודשים של שכרון חושים, זמן, השקעה ואפשרות לבנות עולם ומלואו בארגון, אבל הארגון והמנהל בו עסוק בלכעוס עליה, על הפגיעה באמון, על זה שחיכתה לקבל את החוזה ורק אז אמרה. מה אני רואה פה בסיפור הזה? החוק מאפשר לה לשמור את זה "בבטן" עוד 3 חודשים והיא סיפרה להם ברגע שגויסה. עובדת שהיתה כנה ופתוחה לאחר שאמרו לה שרוצים אותה. היא בחרה לא לחכות לחודש 5 או למתי שיראו את הבטן כדי להגיד, אלא מרגע שהתקשרו בצורה חוקית, סיפרה על ההריון.

מועמדים מתראיינים לעשרות ארגונים לפעמים. למה שמישהי שעוד לא סיפרה בוודאי לכל המשפחה/חברים תספר לכל אחד שמראיין אותה?!? (שבוע 10!! אני סיפרתי בשבוע 13 14 בעבר), למה הגוף שלנו צריך להפוך לנחלת הכלל? ויותר מזה – למה לשים את זה על "אמון".

למה להגיד שמי שלא סיפרה לכם פגעה באמון? מה הסיכוי לדעתכם שמועמדת תסמוך על ארגונים שיגידו "זה לא משפיע עלינו" ומבטיחים לגייס הריוניות, אם בפועל כל כך הרבה סיפורים על ארגונים שלא מגייסים אמהות, עזבו הריוניות…אמהות מופלות לרעה על זה שהן אמהות.

כל כך הרבה שואלים "איך תסתדרי עם הילדים?" ישראל 2017 (כשכתבתי את הפוסט הזה בפעם הראשונה. ואותו דבר נשאר גם ב 2019 ו-2020. וימשיך לצערי גם לשנים הקרובות)…

ומה הכי עצוב לי?
הכי עצוב לי לשמוע ביקורת על נשים בהריון בתהליך הגיוס מנשים. ותעשיית הגיוס ומשאבי אנוש זו תעשיה נשית. 98% לדעתי – נשים. נשים שבשביל להצליח ולהתפתח בקריירה, השתלבו עם החשיבה הגברית, הראייה הגברית, הסביבה העסקית הגברית והיא השפיעה על דברים שהיו להן כל כך ברורים כשהן חיפשו עבודה. כשהן היו בהריון. אני מנחשת שרובן לא חיפשו עבודה בהריון – כי אם היו – לדעתי התפיסה היתה משתנה להן ברגע.ובסוף – שמעתי הבוקר שוב את מדונה מספרת על עשרות השנים שלה בתעשיית המוזיקה ומה הפך אותה ב 2016 ל"אשת השנה" של Billboard. ממליצה לשמוע מההתחלה אם את לא מכירה את הסרטון.

בתרגום קצר של קטע חזק מתוך הסרטון: "בתעשייה, אין חוקים – אם אתה גבר. אם את אישה, את צריכה "לשחק את המשחק". מה זה המשחק? מותר לך להיות יפה חמודה וסקסית, אבל אל תהיי חכמה מדי. שלא תהיה לך דעה. שלא תהיה לך דעה ששונה מהסטאטוס קוו לפחות….. תהיי מה שגברים רוצים שתהיי, אבל יותר חשוב, תהיי מה שנשים רוצות שתהיי ליד גברים אחרים. ואל תזדקני. להזדקן זה פשע"

עכשיו, במקום "להזדקן זה פשע" תכניסו "להיכנס להריון ולרצות למצוא עבודה בישראל זה פשע".אל תהיי אחת מהנשים "האלה" שסוגרות דלתות. תפתחי דלת לנשים אחרות. דוקא בהריון. דוקא עם ילדים. אנחנו משנות את העולם כל יום. זה אפשרי וזה הסוד הגדול בארגונים מצליחים של היום. שמחה וגאה שמכירה לא מעט נשים (וגברים וארגונים), שמקדמות ומגייסות נשים גם בהריון מתקדם.אם זה דיבר אליך/אלייך – אני מזמינה אותך לשתף את הפוסט. ועוד יותר – לצרף את הסיפור האישי שלך אם יש כזה 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים שנבחרו בשבילך
ניהול גיוס
מה שמפתיע מנהלים לגבי תהליכי גיוס

אני פוגשת כל שבוע עשרות מנהלות ומנהלים בסדנאות שלי של ראיון התנהגותי-מצבי. הם באים ללמוד לראיין מקצועי וטוב יותר, אז אני מנצלת את ההזדמנות להסביר

חווית מועמדים
תיבת פנדורה

המושג תיבת פנדורה מגיע מהמיתולוגיה היוונית פנדורה הייתה האישה הראשונה שנבראה על ידי האלים. כל אל נתן לה תכונה אחרת, והאל הרמס נתן לה את הסקרנות

נרשמת כבר לדיוור של מורית על
גיוס עובדים?

This popup is the registration for Morit's Hebrew newsletter. If you don't read Hebrew, just click the X above.

אם גיוס עובדים מעניין אותך, הדיוור של מורית יתן לך רעיונות חדשים, תובנות מפתיעות וגישה למידע מעודכן בתחום. מורית שולחת הרבה מידע בשבילך, כדי לעזור לך להישאר בקצב מהיר ולהתעדכן בחדש בתחום לפני כולם (גם בזמן המלחמה)

דילוג לתוכן