אני שומעת כמעט בכל סדנה את השאלה "מה אתה יודע עלינו?" או "מה קראת על התפקיד", ואז, יש ציפייה שהמועמד/ת יספר מה קרא/ה באתר, או מה חקר/ה על הארגון.
כי אם חקר/ה כראוי = זה אומר שמאד מתעניינ/ת בתפקיד/בארגון = זה אומר שיש/אין לה מוטיבציה, ולכן ת/ישאר לאורך זמן. זו פחות או יותר המשוואה. וגם בלי קשר למוטיבציה, יש הנחה ש: "עשה שיעורי בית = רציני ומתכונן לתפקיד". לא עשה כלומר – לא רציני.
ועכשיו לסיפור האישי המביך.
כשעמדתי לפני הראיון הראשון שלי לאינטל, לא ידעתי (לבושתי) מה זה "אינטל". ידעתי, שזה המקום הזה שיש בו מכונות צילום צבעוניות. עמיתה שלי לצוות בארגון הקודם שבו עבדתי (עמותה – מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית), היתה מצלמת בעבודה השניה שלה באינטל את כל הפלאיירים של המרכז. ידעתי שזה ארגון גדול, עם מכונות צילום צבעוניות. זהו. מביך וטפשי, אבל אמיתי 😉
לימים, כשהתקבלתי והצטיינתי, והצלחתי (מאד) בתפקידים בארגון, חשבתי הרבה מה היה קורה אם היו שואלים אותי את השאלה הזאת – "מה את יודעת עלינו?", או "למה באת דוקא לכאן?".
באתי במקרה. שלחו אותי, לא היה לי מושג. נכון, לא היה אז גוגל. ועדיין. זה שלא הכרתי את הארגון לא עשה אותי פחות רצינית או פחות מתאימה לתפקיד
