הגעת למסיבה מ-ע-ו-ל-ה. הסלקטור הכניס אוסף של אנשים מעולים, המוזיקה נהדרת, כייף לך ואת חוזרת הביתה בעננים. פשוט ערב מושלם. ובעצם… מה התפקיד שלנו בגיוס אם לא להיות ה"סלקטורים" בדלת, לדאוג שהמסיבה תהיה מושלמת, ושכל המשתתפים בה יחזרו הביתה בסוף כל יום ב"וואו!!".
הסלקטורים נתפסים כבעלי כוח עצום, אבל הם לא פועלים עצמאית בשטח, לבד רק לפי דעתם. הם הזרוע הקדמית של ההנהלה, של מי שמוביל את כל פעילות המועדון והעסק. ה-בעיה לדעתי, היא שביותר מדי ארגונים מתייחסים לגיוס ולמגייסות כ"שטיח" בכניסה (סליחה מראש אם מישהי/ו תיפגע/ייפגע מהדימוי). זה שדורכים עליו. זו שאפשר להגיד לה "תביאי לי 10 עובדים תוך שבועיים" ולכעוס עליה כשזה לא קורה. ה-בעיה הכפולה – כשהמגייסת (רובנו נשים) מאמצת תפיסת תפקיד של "שטיח כניסה". במקום מי שאחראית על הדלת. על מי ייכנס לארגון.
פעם היה מאמר על גיוס שהכותרת שלו היתה "Stop taking orders" – תפסיקו "לקחת הזמנות" (כמו במסעדה) וגם תפסיקו לקבל הוראות. כשמגייס/ת משתפ/ת פעולה עם היחס הזה היא/הוא מפספס/ת דבר אחד חשוב: בלי הגיוס לא תהיה מסיבה. לא יהיה ארגון.
צוות הגיוס אחראי על ההוצאה המרכזית של הארגון (המשכורות של העובדים), כל ארגון. על הגורם מס' 1 שמוביל לרווח/הכנסה מתוך כל הצוותים במשאבי אנוש (לפי מחקר של BCG ב-2012).
ראוי שנתחיל להתייחס לעצמנו ככאלה.כשמגייסת משתפת פעולה עם היחס הזה היא מפספסת דבר אחד חשוב: בלי הגיוס לא תהיה מסיבה. לא יהיה ארגון.
