תמונה אחת שאומרת הכל.
גם כשחוזרים אחורה ל-2008, 2009, שיא האבטלה היה סביב 7.6%…
אז נכון, 90% מהמובטלים ה"חדשים" בחל"ת, ואחרי פסח נראה מה ההשפעות שיישארו לטווח ארוך, אבל אני חושבת שכשמסתכלים על הדיווחים לגבי התוכניות להצלת המשק, כשקוראים את המצוקה הגדולה בקבוצות העצמאיים (שממש לא מיוצגים בגרף הזה), כשאפילו אל-על והחברות הגדולות במשק מדברות על סכנת סגירה… ברור שגם אם מחר יודיעו שהשתלטו על הקורונה, המשבר בשוק העבודה לא ייגמר ויעלם כל כך מהר.
בעולם הגיוס, אחת התופעות המעניינות, לא חריגה, אבל עדיין מציבה אתגר לא פשוט עבור הארגונים המגייסים, היא מועמדים שמסירים מועמדות. אנשים בפרופילים "חמים" שקודם בקלות "דילגו" מעבודה לעבודה, היום (כך מעידים מגייסים/מגייסות) מקפיאים מועמדות, מוותרים על תהליכי גיוס. נאחזים חזק במוכר והידוע גם אם כבר לא כל כך נוח או לא מאתגר. היציב והמוכר מועדף על כל חוסר וודאות בעיקר כשיש כל כך הרבה ממנה מסביב.
אבל זה לא מפתיע, וכאמור מוכר גם ממשברים קודמים בשוק (שהיו פחות דרמטיים כמובן מהתקופה הנוכחית) בשבוע/שבועיים הראשונים למשבר היו ארגונים שנתנו הצעות וחזרו בהם. אנשים שכבר התפטרו ממקומות עבודה נשארו בין לבין והשמועה התפשטה מאד מהר. הפחד להיות בלי הכנסה מובטחת דחף לא מעט לעצור את תהליכי החיפוש, וכך גם ארגונים מגייסים מתמודדים עם קושי לאתר מועמדים, למרות ה"היצע" העצום בשוק.
והנה נתונים קצת יותר היסטוריים. בחדשות, משרד האוצר הציג את העובדה שמאז 1955 לא היתה אבטלה גבוהה כל כך במשק. למעשה אם תיקחו את השנים הקשות ביותר מבחינת תעסוקה בישראל, לא הגענו לחצי מרמת האבטלה הנוכחית.
שכשהסתכלתי על הנתונים שפה בתמונה וחיברתי אותם להיסטוריה האישית שלי, בין 2000-2005 הייתי באינטל. אנשים סביבי פוטרו ואינטל הקפידה לא לפטר, ובשעות הקשות ביותר להוציא לפרישה מרצון את המעוניינים לפרוש. הערכתי את זה אז – היום מבינה את זה עוד יותר.
ב- 2008 כעצמאית "מתחילה", הכלים שלימדתי עליהם באו לשדרג את היכולת של ארגונים לגייס בצורה עצמאית. הצגנו את לינקדאין ופייסבוק כערוצי גיוס (כשרוב הקהילה העסקית עוד לא הכירה אותם בכלל, בטח לא ככלי עבודה), וכדרך לגייס עצמאית ללא תלות בספקים חיצוניים. זו היתה דרמה כפתרון לשוק באותן שנים, ומבחינתנו העסק פרח בזכות זה…
כך שבזמנו, לשמחתי, לא ממש חווינו את המשבר ההוא בעסק. היום ברור לי נושא חווית המועמדים, ואיך עובדים שפוטרו מייצרים מיתוג לארגון ככזה שממהר "להיפטר" מהעובדים (כמובן שיש ארגונים שאין להם ברירה, תעשיית התיירות ואחרות), ולהבדיל מי שמצליח לשמר. מהתגובות לפוסט הקודם עלתה תופעה קשה נוספת: "טיוב עובדים".
מפוטרים עובדים יקרים/פחות טובים, דוקא עכשיו, כדי לחסוך/לטייב. יש לי שאלה גדולה לאותו ארגון על הרווח היחסי מאותו עובד שהוחלף מול הנזק התדמיתי/אנושי/ערכי בלפטר עובדים ותיקים דוקא עכשיו.
