שברו לנו את כל ההרגלים
אחד הדברים הכי קשים במלחמה הוא השבירה של כל ההרגלים שלנו. כן, יש פחד קיומי, וחוסר וודאות, והם כמובן לא פשוטים. אבל כתוצאה מאותו פחד, אין מסגרות חינוך, אי אפשר לנסוע חופשי בכבישים בלי לחשוש מאזעקה, הרבה עברו לבתים בהם יהיו יותר מוגנים ליד מרחב מוגן (אבל גם ליד בני משפחה או חברים שאנחנו לא רגילים לבלות איתם 7X24), ובשורה התחתונה שברו לנו את כל ההרגלים.
אנחנו לא שמים לב למשהו עד שהוא נעלם (ויש אפילו שיר של ג'וני מיטשל האחת והיחידה ששרה על זה) כי המוח שלנו מתוכנת לחזור שוב ושוב על אותם דפוסים והמלחמה שוברת לנו את כל ההרגלים. הדבר המעניין הוא שאחרי 5 שנים של שבירת הרגלים ויצירת הרגלים חדשים, אנחנו כבר חצי מתורגלים לזה. כמובן שאי אפשר להתרגל לזה שנהרס לך הבית חלילה, או נפגע בן משפחה, אבל כל עוד הבית שלם, המשפחה בריאה, ולא חווית טראומה בעקבות המצב (ואפשר לחוות טראומה למרבה הצער גם כשכל מה שמסביב נראה לכאורה תקין), יש לנו יכולת אדפטיבית מדהימה לדעתי. היכולת להמשיך לתפקד גם בלי שינה, עם השכמות ב 3:00 בבוקר, עם טילים מסביב, בחוסר וודאות כל כך גדולה… וחלק מאיתנו גם עם ילדים קטנים מסביב. באמת מדהים.
אני זוכרת, שכשעבדתי באינטל לפני כמעט 30 שנה, היה קורס לעובדים חדשים WAI – Working At Intel. אחד התרגילים שהייתי מופקדת עליהם היה תרגיל להראות את היכולת שלנו להתמודד עם שינויים. העמדתי את הקבוצה של העובדים החדשים בשורה ארוכה של זוגות. זוג אחרי זוג עמדו אחד מול השני, אחת מול השניה. אמרתי להם תסתכלו טוב טוב על המראה של מי שנמצא מולך, תזכרי טוב טוב איך היא נראית. עכשיו תסתובבו גב אל גב. אמרתי להם לשנות 5 פריטים בהופעה החיצונית של עצמם. להוריד שעון, נעל, להזיז מצד לצד וכו'. אחרי ששינו הסתובבו בבת אחת חזרה והיו צריכים לזהות מה השני שינה בהופעה שלו.
הסבב הראשון היה נחמד, צחוקים. הסבב השני היה מלא תלונות – אין לי כבר מה לשנות, מה את רוצה, שאני אתפשט? ואני התעקשתי, והם הצליחו פתאום לשנות, והיו יצירתיים. הסתובבו, זיהו. ואז אמרתי להם שוב להסתובב ולהחליף עוד 5 פריטים. היית מצפה שפה יהיה שיא התלונות אבל לא. פתאום זה כבר היה שגרתי, הם הפכו יצירתיים, התחילו להחליף אחד עם השני פריטים, והתרגיל היה הרבה יותר מהיר.
זה קרה שוב ושוב, בכל פעם, כמו שעון. כי זה לא היה קשור לקבוצה ספציפית אלא לתהליך המנטלי. כשמשנים לנו את ההרגל, כשאמרתי להם לשנות משהו בעצמם, בהתחלה זה קשה, אבל עם הזמן זה הפך קל. כולנו נהיים יצירתיים.
ביום יום שלי, בשגרה שהיא לא שגרת מלחמה "עצימה", אני מלמדת מנהלים וצוותי גיוס ומשאבי אנוש איך לראיין מועמדים. שם, אני מסבירה שהדבר היחיד שאפשר לנבא ממנו איך אדם יתפקד בעתיד זה לחקור את ההרגלים שלו בעבר. להבין עם איזה דברים הוא/היא התמודד/ה, ככל האפשר בתוך ההקשר של התפקיד, ולהבין איך זה היה. לשאול על ההתנהגות בעבר, במצבים ספציפיים כדי לנבא מתוכם את ההתנהגות העתידית. ההרגלים שלנו הם הדבר שאנחנו תמיד חוזרים אליו, והיופי הוא שפיתחנו בשנים האחרונות הרגל של התמודדות עם שיבוש ההרגלים. הוא גם כבר חלק מה DNA שלנו בנקודת הזמן הזאת.
אנחנו כבר יודעים איך לעבוד מרחוק. אנחנו כבר יודעים מה זה אזעקות, ואפילו "סידרו לנו" הקדמה של 5-10 דקות שלא היתה לנו בסבבים הקודמים (תנאים משודרגים…).
אני מזמינה אותך לעצור ולהסתכל על עצמך רגע בתקופה הזאת, כי המודעות להרגלים שלנו עוזרת לנו להבין את הכוח של תשאול מועמדים על ההרגלים שלהם. אנחנו לא שמים לב בד"כ להרגלים שלנו, לא מודעים לכוח העצום שיש להם על התפקוד שלנו ביום יום.
זו הזדמנות מצוינת להזמין אותך אם עוד לא קראת אותו, להוריד את המדריך שלי למראיינים
וגם – להיעזר בכלי GPT שפיתחתי להכנה לראיון. הוא בעל ערך תמיד, אבל בראיונות בזום, עוד יותר עוזר להיות מוכנים עם שאלות מובנות.
