יש הנחת יסוד אחת שחקוקה עמוק בלב כל כך הרבה מראיינים ומראיינות היא שאחריות המראיינ/ת היא "לשבור את הקרח" מול המועמד/ת. יום אחד אני אגלה מי היה הראשון שדיבר על זה, אבל זה יצר בזבוז זמן מטורף לכל כך הרבה אנשים ופגע בחוויית הראיון ובמקצועיות הראיונות שעושים אלפי מראיינות/ים כל יום (בארץ ובעולם לדעתי).
מה זה אומר "לשבור את הקרח"?
כאילו המועמד/ת מגיע/ה מאד נרגש/ת, ולא מסוגל/ת ישר לענות לשאלות מקצועיות אישיות, ולכן צריך להרגיע אותו/ה עם שאלות "ששוברות את הקרח".
מה השאלות הללו?
"ספר/י לי קצת על עצמך", או "איך היה לך להגיע אלינו?". [ורק בינינו, הבנתי מהמון מראיינות/ים שעם הזמן, מראיינים התחילו להשתמש בשאלות האלה כדי לגלות מידע ש"לא חוקי לשאול" (למשל – שואלים "ספר לי על עצמך" ורוצים לשמוע אם נשוא/ה או לא, כמה ילדים, איפה גר/ה וכו').]
אז זה זמן מעולה לעצור את המיתוס המיותר הזה.
מועמדים באים כדי לספר על עצמם. ככל שתשאלו שאלות יותר ממוקדות, ספציפיות ורלוונטיות לתפקיד ולהם, הם ישמחו לספר לכם.
ככל שתלמדו אותם, ולא תחודו להם חידות, או תתקילו אותם במבחנים, פשוט תלמדו מי הם, איך הם פעלו בעבר, הם ישמחו לענות. לא צריך לשבור שום קרח, כי אין אותו.
כדי להיות ברורה, אני לא מתכוונת לראיין ראיון "קר ומנוכר".
להיפך, להתעניין, לדבר, להקשיב, אבל לא צריך "סמול טוק" שמורח זמן ולא מוסיף כלום לאף צד. מועמדים מגיעים לראיון, חלקם מתרגשים וחלקם לגמרי Cool, כל אחד והסיפור שלו/ה.
בכל אחד מהמקרים "ספר לי על עצמך" או שאלות סתמיות ולא רלוונטיות, הן פשוט מיותרות, כי הם לא באים "קפואים" או עם שכבת בידוד שצריך לפצח. הם באים כדי לדבר, כדי להתראיין. הם רק מחכים שיישאלו שאלות רלוונטיות ולעניין.
בסקר שעשינו למועמדים 60% אמרו למשל שהם שונאים את שאלת "ספר לי על עצמך", ובגדול הם שונאים שאלות לא רלוונטיות ("אם יש לך קורות חיים למה שוב לספר לך על עצמי?") תנסו ישר לצלול להיכרות עם הבנאדם שמולכם וממש להתעניין בו/ בה.
לבקש המון דוגמאות מהעבר, לראות עם מה התמודדו, ועד כמו הדברים שהם התמודדו איתם רלוונטיים לתפקיד שלכם. נסו לא לשבור את הקרח, אלא להכיר לעומק. מבטיחה שתרוויחו (וגם המועמדים שלכם ירוויחו). מתחברים? #ראיון_התנהגותי
