לא נעים לי.
במפגש מנהלות הגיוס שהתקיים בשבוע שעבר דיברנו על ה"לא נעים לי" שמלווה המון מנהלות גיוס ומגייסות בתפקיד ביום יום. שי בכור הציג את הפתרונות הטכנולוגיים הרבים שקיימים בשוק, ושגם הוא שומע ממנהלות גיוס ש"לא נעים להן". לדוגמא:
- לא נעים לי לבקש תקציב למערכת ניהול גיוס
- לא נעים לי לבקש תקציב לצאת לקורס כי רק נכנסתי לתפקיד
- לא נעים לי להתעקש על תקציב למערכת מבוססת AI שאני ממש מאמינה בה
יש כמובן עוד דוגמאות, שנוגעות למיצוב המקצועי שלנו. לכיסא ליד שולחן מקבלי ההחלטות, להשפעה שלנו, להיקף האחריות שלנו בתפקיד.
קל לראות את המשותף בין הדוגמאות הראשונות. ההנחה שאם אני מבקשת תקציב אני "בעייתית". שאם אני רוצה קורס זה אומר שאני לא יודעת מספיק לבד. שאם אני דורשת מערכת זה אומר שאני לא מצליחה לבד. שאם אני מכניסה מערכת מבוססת AI ומבקשת לזה כסף אולי אני אפגע בארגון. שאם אבקש תקציב = אעשה נזק.
אני רוצה להסתכל על זה ביחד רגע בזוית אחרת
מה אם להכניס את המערכת החדשה ייעל את העבודה שלכם. יחסוך 30% מהזמן שלך ויפנה אותך למשימות שכרגע אתם לא מספיקים לעשות. מה אם זה יאפשר לכם לסגור עוד 20% מהגיוסים או לקצר זמן בתהליכי הגיוס. מה אם פינוי הזמן שלך יאפשר למנוע עזיבה של עובדים טובים כי יהיה לך זמן לראיין ולדבר איתם.
השאלה החשובה היא מה המחיר של לא לגייס.
מה הנזק שייגרם לארגון (לאורך זמן) אם לא תטמיעו פתרונות יעילים ואפקטיביים יותר.
מה יקרה לכם כארגון אם תמשיכו "כמו פעם"?
האחריות שלך בגיוס היא לבחון דברים דרך המשקפיים של ROI – ההחזר על ההשקעה.
נדגים:
אני שומעת מגייסות שאומרות "וואו, זה יקר לעשות לינקדאין רקרוטר". אבל כשבודקים את העלות ובודקים כמה השקעתם בהשמה בשנה האחרונה רואים ש"חסכתם" על רקרוטר והוצאתם על השמה.
או ארגונים שעדיין עובדים בלי מערכת לניהול גיוס (מטורף בעיניי!). המגייסת משקיעה שעות בתיעוד באקסל, מתחילה כל גיוס לפרסם מאפס, אבל "חסכו" כמה אלפי שקלים בשנה. אפילו אם נדבר על 10,000-20,000 ש"ח (ויש מערכות זולות יותר). מספיק תפקיד אחד שגייסת מתוך מאגר קורות החיים וכבר החזרת לארגון את ההשקעה. שלא לדבר על עשרות השעות שחסכת לעצמך בעבודה ידנית.
עוד דוגמא: יש כלים שנכנסו לשוק בשנתיים האחרונות לסינון מבוסס AI ולתקשורת מבוססת AI עם המועמדים. אבל ארגונים רואים תקציב של כמה עשרות אלפי שקלים ואומרים "זה יקר". אלה כלים שחוסכים עשרות שעות בחודש של "מראיינת טלפונית", (התפקיד הכי מתיש ומייאש בגיוס), ונותנים מענה פי כמה טוב יותר כי הוא אישי, זמין, נעים, מקצר תהליכים. אבל "כאילו" יקר. ולא נעים לבקש.
(כמעט) אף אחד ואף אחת לא יושבת לעשות את המתימטיקה של ההחזר על ההשקעה.
כמה זמן חסכת.
כמה תקציב חסכת.
ראוי שיהיה לך מאד מאד נעים
מאד נעים שהבאת וייצרת חיסכון משמעותי במשאבי הארגון. הנה לכם "משאב אנושי" בעל ערך עצום. זאת שידעה להגיד "את המערכת הזאת אנחנו צריכים". או "את הקורס הזה אני צריכה". שלא התביישה, וככה הצליחה לחסוך לארגון ולייעל תהליכים ולשפר חווית עובדים.
ספרי לי אם את עדיין ב"לא נעים לי", או שהזזת אותו הצידה.
יש לי הרבה רעיונות איך לשדרג את הגיוס בארגון של מי שהשתחררו מה"לא נעים לי".
