ככה מעוררים את הזיכרון של מועמדים בראיון
בחודש האחרון היתה לי משימה חשובה שסוף סוף "הגשתי" בחמישי האחרון: אלבום ברכות ותמונות שריכזתי עבור יומולדת עגול וחגיגי של אמא שלי היקרה. תוך כדי איסוף התמונות והברכות כל פעם צללתי לתוך תמונה אחרת וזיכרון אחר למשל הרגע הזה:
פה בתמונה, הגענו כשהייתי בת 14 לבקר בפעם השנייה בחיי את גשר הזהב בסן-פרנציסקו. זכרתי את אותה חתיכה מהחבלים שמחזיקים אותו עוד מהביקור הראשון בגיל 7. במשך שנים, כילדה, סיפרתי כמה החבלים שמחזיקים את הגשר עצומים, כמו קיר בגובה 2-3 מטר. זכרתי אותי קטנה ואת החלק שעמדתי לידו ענקי. הוא הרשים אותי כל כך שבמשך שנים בכל סרט שראו אותו בטלויזיה / בקולנוע, סיפרתי שהוא ע-נ-ק-י, שה"חבלים" עצומים. הרי ראיתי חתיכה במו עיניי 😉
פתאום בגיל 14 הגעתי אליו, והייתי יותר גבוהה ממנו. אני זוכרת עד היום את התדהמה ברגע שהגענו אליו כשגיליתי שהוא הרבה יותר קטן ממה שזכרתי. התמונה הזו כל פעם מזכירה לי את החוויה הרגשית העוצמתית של גילוי הפער בין הזיכרון כילדה קטנה והמציאות הפיזית שהיתה מאד שונה. זה חלק מהכוח העצום של תמונות, "להחזיר אותנו" לאירוע בשנייה. הזיכרון שלנו מאד חושי. החלק הויזואלי, האודיטורי: תמונות, צליל, וגם ריח, יכולים להזכיר לנו בצורה מוחשית מאד אירוע מסויים הרבה יותר מאשר תיאור "יבש" של מקום.
[דרך אגב, אם אתם עוקבים אחרי הסדרה "מראה שחורה", בעונה החדשה (7), הפרק Eulogy – פרק #4 ממחיש את העניין של זיכרון דרך תמונות בצורה יוצאת מן הכלל].
על זיכרון בראיון
בראיון, אחד האתגרים הגדולים שיש למראיינים שרוצים לשמוע דוגמאות מהעבר, הוא ההתמודדות עם הזיכרון של המרואיינים. הרבה אומרים מיד "בטח שזה קרה לי אבל אני לא זוכר בדיוק אירוע ספציפי". הם לא סתם אומרים את זה – באמת קשה לנו להיזכר בעבר בצורה מדויקת. אנחנו זוכרים באופן כללי, ומתארים באופן כללי. הבעיה היא שתיאור כללי הוא לא מדויק, הוא כולל פרשנויות ו"השלמות ותיקונים" של המספר/ת.
אבל עדיין, המידע הטוב ביותר לגבי דפוסי התנהגות אמיתיים מגיע מתוך דוגמאות קונקרטיות של אירועים מדויקים וספציפיים מהעבר. בד"כ נחפש דוגמאות ספציפיות של התנהגות במצבים רלוונטיים שהולכים להתרחש בעתיד המקצועי של העובד/ת שיגוייסו לתפקיד.
לכן יש לנו מטרה: לעזור למועמדים לעורר את הזיכרון שלהם כדי לשלוף כמה שיותר דוגמאות קונקרטיות וספציפיות מהעבר, לגבי ההתנהגות שלהם במצבים ספציפיים לתפקיד. כך נוכל ללמוד על התפקוד שלהם.
ככה אפשר לגרום לדוגמאות המדויקות (עבורך), "לצוץ" בזיכרון של המועמדים:
- לכוון למצבים מאתגרים ומורכבים. הזיכרון שלנו נצרב סביב אירועים שיש לגביהם משמעות רגשית. יותר לגבי אירועים עם חוויה פחות נעימה מאשר חוויה מאד נעימה. כלומר, זה יצטרך להיות אירוע מאד קיצוני חיובי כדי שנזכור אותו, לעומת אירועים שליליים שגם בחוויות פחות "דרמטיות" נצליח להיזכר בשיחה.
זו אחת הסיבות בגללן אני ממליצה לבקש דוגמאות מאירועים שהיו מאתגרים או קשים בעבר. - תשאלו שאלות שיעזרו למועמדים לעורר את הזיכרון הויזואלי שלהם: מתי זה קרה? איפה זה קרה? מי היה שם במפגש? איך קראו לאותו מנהל/לקוח/עמית לצוות? זה היה בטלפון או פנים אל פנים?
כל שאלה כזו תחזיר את המרואיינ/ת בעיני רוחו/רוחה לאותו אירוע שעליו היא מספרת לך בראיון, היא תוכל בעזרת השאלה הזו לדמיין את האירוע וכך לספר יותר בקלות מה היה שם. אולי זה נשמע קצת "חקירתי" אבל באמת שכל המטרה של השאלות ה"קטנות", הספציפיות הללו היא אחת. לעזור למועמדים להיזכר בדוגמא. - אחרי בקשת דוגמא מהעבר, חשוב לתת לגיטימציה לזה שקשה להיזכר. אחד הכלים שהכי עוזרים זה לייצר "חלל" של שקט, מרחב זמן. תגידו לו/לה "אין בעיה, קח/י את הזמן להיזכר", וחכו. בשקט. 15-20 שניות בד"כ מספיקות כדי להיזכר. אם התשובה היא "אני לא זוכר/ת", תסבירו למה חשוב לכם לשמוע דוגמא. אני בד"כ אומרת משהו כמו "אני שואלת אותך על חוסר הסכמה עם לקוחות כי ברור לי שבתפקיד הזה זה יהיה עניין של יום – יום. חשוב לי להבין איך את פועלת בד"כ במקרים כאלה".
- לפני בקשת דוגמא, תשאלו שאלות כלליות שהולכות ומתמקדות. למשל אם אני רוצה לבקש דוגמא של קונפליקט עם לקוח, אני מתחילה בשאלה כמו "יצא לך לעבוד עם לקוחות? איפה? באיזו מסגרת?" אח"כ "אז איזה סוגי קונפליקטים היו עם לקוחות בתפקיד הזה?" ושיחה קצרה על סוגי הקונפליקטים, ורק אח"כ "את זוכרת מקרה ספציפי כזה שאת יכולה לספר לי עליו? מקרה שזכור לך במיוחד, שהיה קונפליקט משמעותי במיוחד".
- תבקשו דוגמאות מהזמן האחרון. בד"כ יותר קל לזכור פרטים מאירועים שקרו בזמן האחרון ולא לפני שנים. גם דפוס הפעולה של המועמדים מהזמן האחרון יהיה הכי דומה לדפוס הפעולה שלהם כרגע. מה שיגיעו איתו לעבודה אצלכם.
וכמו שאני מדגישה תמיד – תבקשו 2-3 דוגמאות כדי לראות את דפוס הפעולה, את ההרגל (ולא תפקוד חד פעמי). את הדוגמא הראשונה בד"כ קשה יותר לשלוף, אבל אחריה, הזיכרון מתחיל להתעורר, ואסוציאטיבית להקפיץ עוד אירועים שיש להם חוויה אמוציונלית דומה.
בהצלחה!
