חשבו עלייך פעם שאת סנובית?

חשבו עלייך פעם שאת סנובית? 
(לגברים שכאן קוראים השאלה טיפה שונה, זה לא דוקא הגרסה הגברית של "סנוב", אלא דוקא האם חשבו עליך שאתה שקט וסגור למרות שאתה לא בהכרח).

יש שאלה שאני שואלת בסדנאות:

האם קרה פעם שקיבלו לגביך החלטה שגויה בלי להכיר אותך?

במפגש ראשון, לא דוקא בראיון או בעבודה

אחת התשובות שאני מקבלת כמעט בכל סדנה לרוב מנשים היא שמפספסים אותן לעתים קרובות כשהן מגיעות לקבוצה חדשה או ארגון חדש. דפוס ההתנהגות של הרבה מאיתנו שבהתחלה שקטות יותר, "צופות מהצד", לא ישר "קופצות למים" והופכות למרכז החדר, אלא בהדרגה בונות בטחון עד שמדברות, מוביל לזה שהרבה נשים כאלה מתויגות (מבחוץ) כ"סנוביות". מתנשאות.

עכשיו, זה טריקי.

אין לך דרך לדעת אם חשבו שאת סנובית עד שלא אמרו לך

"את יודעת, בהתחלה חשבתי שאת ממש מתנשאת/סנובית. עכשיו אני יודעת שאת ממש ההיפך". משהו כזה.

עם גברים ששקטים ולא ישר לוקחים חלק פעיל בשיחה, התיוג טיפה שונה. בד"כ (ממה שהם מספרים), חושבים שהם שקטים, רגישים, עדינים, ואז כשהם מתחילים לדבר מופתעים לגלות שהם לא בהכרח כאלה.

אז יש פה שתי תופעות מעניינות לתשומת לב:

1. ההבדל איך אותה התנהגות (שקט, זהירות, בקבוצה חדשה שאני לא מכירה), מובילה אותנו לתיוג אחר של נשים וגברים. נשים כ"סנוביות/מתנשאות" וגברים כ"עדינים/שקטים".

2. ההטיה העצומה הזו, שמובילה לפספוס בהבנה של כל כך הרבה נשים וגברים, מתרחשת כי זה מפגש ראשוני, עם קבוצה שלא מכירים. וההתנהגות שלנו היא כמובן התנהגות מצבית אז המצב המיוחד משפיע על ההתנהגות. פשוט, לא?

מה חשוב כאן לאמץ אלינו, כשאת/ה מראיינ/ת?

בפעם הבאה, שתגיע מועמדת שקטה לראיון, אחת שלא נפתחת בקלות לשיחה, בואו נזכור שעבורה זה מפגש ראשוני, איתנו, עם הארגון, אנשים שהיא לא מכירה. כמובן גם אם יגיע מועמד שקט. 

נזכור, שזה מצב מיוחד וההתנהגות מיוחדת – בהתאם. הם לא צריכים "לעשות לנו הצגה" של איך הם "באמת". אנחנו צריכים לשאול את השאלות שיעזרו לנו להבין את זה. האחריות היא עלינו

השאלות הכי אפקטיביות הן שאלות על העבר. על מצבים ספציפיים שמעניינים אותנו. רק ככה נוכל לראיין בלי הטיה (או כמעט בלי הטיה). אחרי הכל אנחנו בני אדם…