הקשבתי לאחרונה לפודקסט (הפנטסטי ממש) של ברנה בראון, שארחה את אדם גרנט לשיחה על הספר שלו Re-Think. מעבר לזה שהפודקסט באמת נהדר ומלמד וחושף אותי לספרים מרתקים ואנשים מעניינים, השיחה על הספר הזה תפסה אותי במיוחד.
אדם גרנט מדבר בספר על האומץ לחשוב מחדש על משהו שכבר היינו בטוחים לגביו. שכבר גיבשנו לגביו דעה. הוא מדבר על:
The comfort of conviction versus the discomfort of doubts –
או "הנוחות של להיות משוכנעים מול חוסר הנוחות של ספקות" (בתרגום שלי)
בראון וגרנט מדברים בפודקאסט על האומץ שנדרש כדי לעצור ולבחון מחדש את מה שאת ממש בטוחה בו. את הדברים שאמרת בקול רם. עוד יותר כשאת "פרסונה" מקצועית. כשאת מנחה אנשים בתוך הארגון, או כשאתה כותב ברשת, ואפילו בבית עם הילדים.
איך זה מתחבר לראיון וגיוס?
אני מלמדת כבר הרבה מאד שנים איך לראיין (15.5 שנים! וואו).
וזה לא קל ללומדים. אני יודעת. בעיקר למראיינים הותיקים והמנוסים.
זה דורש מהם הרבה פעמים למחוק את הדרך שבה ריאיינו במשך שנים רבות ולאמץ דרך חדשה, או לפתוח חלון לדרך חדשה ולבחון אותה, להתנסות בה.
תמיד כשמנהלות משאבי אנוש אומרות לי "טוב, אפשר סדנה מקוצרת כי הם מראיינים ותיקים" אני מסבירה שדוקא לותיקים לוקח הרבה יותר זמן לשחרר את ההרגלים ולפתוח את עצמם לדרך שונה.
הדרך שאני מלמדת היא – ראיון התנהגותי-מצבי.
זו שיטה שממוקדת בבחינת התנהגות העבר, במצבים ספציפיים, כדי לנבא התנהגות עתידית במצבים דומים. מה זה אומר? זה אומר שאני מלמדת איך לשאול שאלות על התנהגות בעבר, "לחפור" בדוגמאות ספציפיות, לבקש עוד ועוד דוגמאות. זה יכול להגיע ל 10-15 דוגמאות בראיון אחד, ובכל אחת מהן לחפור.
אני מלמדת לשאול על העבר ולא על העתיד כי… העתיד עוד לא קרה.
וכל שאלה על העתיד, או על איך היית פועל/ת לדעתך, תמיד תהיה פחות טובה מלשאול קונקרטית. מה עשית. בעבר. בנקודה ספציפית. תני לי דוגמא.
זה אומר להפסיק לשאול
- ספר לי על עצמך (הרחבה מדי, מוכנה מראש )
- תכונות חיוביות / שליליות שלך (המוכנה מראש והולכת לניתוח עצמי – ולא להתנהגויות עצמן, וגם אין לה קשר לתפקיד העתידי).
- מה המנהל הקודם היה אומר עליך (ששולח את המרואיין לנחש מה המנהל היה אומר ומעורר אסוציאציות, רגשות וזכרונות מכל הסוגים)
- מה את חושבת תעשי אם תהיי במצב של…. (שאלה היפותטית על מצב עתידי שלא קרה)
- מה היית עושה היום אחרת (שאלה היפותטית על מצב עתידי שלא קרה, וגם – תחשבו על משהו שמזמן רציתם להפסיק, נגיד לעשן או לאכול מתוק או לישון מאוחר… לשאלת "מה היית עושה היום אחרת" אין בעיה לענות. להצליח לעשותהיום אחרת – זה האתגר האמיתי. תשאלו עליו. מה הצלחת לעשות אחרת)
- איפה את/ה רואה את עצמך בעוד 5 שנים (כי זה לא מראה לי כלום על מוטיבציה)
- למה בחרת בנו / מה את/ה יודעת על הארגון שלנו (כי זה לא מראה על מוטיבציה לתפקיד, זה רק מראה כמה התכוננ/ה לראיון, ויש אנשים מעולים שזה פשוט לא מעניין אותם להתכונן לראיון. הם עסוקים בעבודה..)
- חידות "חשיבה" (כשפותחים מקרר בחדר סגור, הטמפרטורה עולה או יורדת? כמה כדורי טניס צריך כדי למלא את גן סאקר? וכו', חידות שנמצאות ברשת, בכל אתר של הכנה לראיון, לפעמים עם שם הארגון הספציפי)
ויש עוד המון כאלה שכל כך הרבה שואלים… וחבל. פשוט חבל.
אין שום קשר בין התשובות לשאלות הללו ובין ההצלחה בראיון לנבא את התפקוד של המועמד/ת שמולך.
חשוב לי להגיד.
גם אני בכל יום מחדש, בוחנת את עצמי. וזה לא קל!!
עברתי השבוע על חוברת של קורס ראיון מלפני כמה שנים ואני רואה שדיברתי בה על התנהגות ולא הדגשתי את נושא ה"מצב". ההתנהגות המצבית. איך משתמשים בתיאור המצב בראיון. היום זה חלק קריטי בהדרכות שלי.
לא סתם חזרתי ואני קוראת שוב ושוב לכל מי שלמד איתי בעבר ואומרת בואו! הסדנה היום מדויקת יותר (אני מזמינה את כל הבוגרים להצטרף לקורס אונליין – ללא תשלום נוסף. פשוט בואו)
ולא אדבר על המקום האישי והמהפכים שעברתי, מחזרה בתשובה, עזיבת עסק אחד, פתיחת אחר, נישואים מחדש אחרי גירושין. לא חסר.
אז אני מזמינה אותך לשאלה הבאה לעצמך, דוקא מהמקום שאני מבינה כמה זה קשה:
האם יש לך אומץ לבחון מחדש את הדרך שלך לראיין?
לבחון מחדש לא אומר למחוק.
לא אומר שהדרך שלך היום לא נכונה.
זה כן אומר לעצור, לקרוא, ללמוד, לראות האם ההרגלים שלך היום,
הדרך שהיום את/ה מראיינ/ת,
מקבלת תמיכה וחיזוק מאנשי המקצוע,
מהמחקר העדכני ביותר שיש בשוק.
אם כן – נהדר.
ואם לא – זה הזמן לקרוא, ללמוד, ולחפש את הדרך המקצועית המתאימה לך יותר
