בשבועות האחרונים ניהלתי שיחות עם הרבה מאד מגייסות ומנהלות גיוס (כולן נשים, לכן הפעם כותבת בלשון נקבה. אם יש גבר שמזדהה עם הדברים – מוזמן לשתף אותי וכמובן שהכל נכון גם ללשון זכר).
משהו אחד שעבר כחוט השני בין השיחות גרם לי לקפוץ הבוקר ולכתוב לך מייל קצרצר אבל בעיניי מאד חשוב.
את לא אמורה לדעת הכל.
לא גייסו אותך לתפקיד מגייסת / מנהלת גיוס / מנהלת משאבי אנוש מתוך הנחה שאת כבר יודעת הכל ועכשיו הזמן שלך להוכיח. הרוב המוחלט של העובדים מגויסים כשידוע מראש שיש פערים שיצטרכו להשלים כדי לצמוח ולפרוח בתוך התפקיד.
הבאתי כבר לפני שבועיים שלושה את הגרף הזה מתוך מחקר של גרטנר ואני מביאה אותו שוב כי הוא כל כך חשוב להבנה קודם כל לגבי עצמנו:
כשמגייסים עובדים חדשים לתפקיד, רק ל – 29% מהעובדים יש רמה גבוהה של מוכנות לדרישות המיידיות של התפקיד. ל-71% יש כישורים אבל יש להם פערים להשלים. רק 23% כבר מוכנים לדרישות העתידיות ברמה גבוהה, ורק 16% מגיעים עם רמה גבוהה שמתאימה לכאן ועכשיו וגם לעתיד.
אני לא אומרת את זה בשביל לעודד אותנו לשאוף להיות ב 16%, להיפך.
בעיניי היופי הוא להיכנס לתפקיד שאת צריכה לצמוח ולהתפתח לתוכו, ללמוד ולהתנסות, לעשות דברים בפעם הראשונה.
זה הכי קשה ומפחיד ומרגש ומאתגר בעולם!!
אבל זה דורש ממך את האומץ לשים את זה על השולחן.
להגיד למנהלים שלך "יש פה משהו שאני צריכה כדי להתפתח בתפקיד".
למשל – אני צריכה ללכת ללמוד קורס שיקדם אותי באקסל כדי שאוכל לנתח דוחות.
או
אני צריכה להצטרף לקורס כדי להיות מגייסת יותר טובה.
או
אני צריכה להטמיע מערכת ניהול גיוס כדי שהתהליך יהיה יותר מקצועי.
(דרך אגב, לזה, אם את צריכה עוד צידוקים, יצא השבוע מחקר שאני עוד אכתוב עליו של חברת מקינזי שמראה בצורה מאד דרמטית שארגונים שהטמיעו טכנולוגיות חדשות, דוקא בתקופת הקורונה, יצאו ממנה בצמיחה ובהובלה).
אל תגידי לעצמך "הם גייסו אותי, אז הם מצפים שאהיה מושלמת בתפקיד"
או "אסור לי לבקש כלום כי אני אמורה לעשות הכל לבד".
את לא!!
המקצועיות שלך היא לזהות מה את צריכה ולדרוש את זה. לבקש את זה מהתקציב של הארגון, מהזמן של הארגון, כי זו העבודה שלך. זה לא "אקסטרה". את לא אמורה לעשות את זה על חשבון הזמן שלך.
לא שיש לי בעיה להשקיע מהזמן שלנו.
אבל מבאס אותי לראות נשים צעירות חושבות ככה, ואז לא לוקחות קורס קריטי כי לא נעים להן לבקש, אבל לא יכלו לממן את זה, והתפקוד שלהן נפגע, כי לא היה להן נעים. ואחרות לא נעים להן לבקש זמן אז לא באות לקורס כי הוא "על זמן העבודה".
כן, הוא על זמן העבודה, כי ללמוד כישורים שחסרים לך זו עבודה!
ראיתי את זה השבוע סביב הקורס שהשקנו על חבר מביא חבר.
קיבלתי לא מעט תגובות של "אנחנו מסתדרים".
אצלנו זה לא מסתדר ויש חמ"ח 0-10% אבל אני לא צריכה עזרה.
אני כותבת את הדברים האלה רק כי אני אחת שכל יום מפנה זמן ללמידה. קוראת ולומדת. אני חושבת שהוצאתי בשנים האחרונות יותר מ-50,000 ש"ח על הלמידה שלי, ואם תקחו את העשור האחרון יותר מ-100,000 ש"ח בקלות.
על כנסים, קורסים, ספרים, ייעוץ מקצועי נקודתי וייעוץ עסקי ועוד ועוד.
אני יודעת שברגע שאפסיק ללמוד העסק שלנו (ואני) נלך אחורה. ניתקע.
בלי למידה בעידן הזה אי אפשר לתפקד. זה פשוט.
אז כן. יותר קל לי להחליט על עצמי ולא לבוא למנהל ולהגיד "תן לי כסף". (הזדמנות טובה להגיד שאין כמו להיות בעל/ת עסק עצמאי/ת). אבל אלו החלטות יקרות בחיים ולבית, ואם יש יתרון אחד ללהיות בתוך ארגון, זה שיש מי שמשקיע בהתפתחות המקצועית שלך כדי שתחזירי את התוצאות לארגון.
אז תנצלו את זה.
זה אחד המיילים האלה שיוצאים מהלב כמעט בלי תכנון מוקדם, פשוט כי הייתי חייבת להוציא את המחשבות הללו, אז תכתבי לי בחזרה אם זה התחבר אלייך (וכמובן גם אם לא).
שיהיה יום מעולה עם אומץ לעשות מהלך אחד שיקדם אותך קדימה!
ראו גם: מה עושים כשנעלם האומץ
