לפני 4 שנים בערך, נכנסתי להדריך קבוצה של מנהלים מגייסים בחברת הייטק בהרצליה, ישבו בבניין גבוה עם נוף נהדר, קבוצה של 20 מנהלים (גברים) סביב שולחן. דיברנו על ראיון התנהגותי, והכל היה נהדר, עד שהגענו לפרק על הטיות.
דיברתי על זה שיש לנו הטיות, על זה שיש דברים באדם שמולנו ש"צובעים" לנו את כל הבנאדם, למשל אם הוא בא מ-8200 אז הוא כנראה ממש טוב במחשבים או יצליח בהייטק כמו אחרים מאותו רקע.
ואז הצביע אחד המשתתפים
ושאל "אבל יש מקרים שזו לא הטיה. שזה באמת. עובדה / בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה".
שאלתי מה למשל? תן לי דוגמא
והוא ענה "למשל, פעם ראיינתי אישה עם שיער אדום".
אמרתי "נו, ומה היתה הבעיה שאי אפשר להתעלם ממנה לגביה?"
ענה לי "זהו. שיער אדום".
אני: "." נשארתי בלי מילים
והוא המשיך "זה ידוע שאי אפשר להצליח בהייטק אם את אישה שצובעת את השיער לאדום". וכל הגברים שאיתו בחדר הנהנו. בכלל לא היתה להם שאלה. אישה עם שיער אדום לא תצליח בהייטק…
ואני לא מדברת על משהו משנות ה -60 כן..? אלא על ~2017 פחות או יותר.
(ואם לא היה ברור – אני לא חושבת שיש בעיה לאישה עם שיער אדום או ירוק או סגול לעבוד בהייטק או בכל עבודה. אני חושבת שצריך לראיין ולבדוק התאמה על פי תפקוד במקצוע, לא משנה לאיזה מקצוע. גם אם המועמד/ת הגיע/ה עם חליפה 3 חלקים וגם אם בא עם שיער אדום)
נזכרתי במנהל הזה היום כשהסתכלתי על התמונה שלי מלפני 25 שנה, בת 25, עבדתי במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים. הצטלמתי ב"כל העיר" לפינה הנחשקת של התמונה השבועית, והזמנתי את המשתתפים לצעוד בתהלוכה של ה 25/11 נגד אלימות נגד נשים.
למה נזכרתי בו?
כי באותה תקופה שמעתי כמעט כל יום כמה דברים שחשבו עליי:
1. הניחו שאני לסבית (כי שיער קצר לאישה מלאה = לסבית)
2. הניחו שאני שונאת גברים (כי עובדת במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית = שונאת גברים)
3. הניחו שאני בנאדם כועס/רציני/קשוח, כי הצגתי את עצמי כפמיניסטית, ועם הפמיניזם באות הרבה מאד סטיגמות.
הרבה מהאנשים שהכירו אותי התפלאו מאד אח"כ כשגילו שהתחתנתי. עוד יותר התפלאו כשהחלפתי את שם המשפחה ולא החזקתי בשני השמות (כי זה לא פמיניסטי לוותר על השם שלך מהבית). עוד יותר התפלאו כשאחרי עוד 15 שנה חזרתי בתשובה. ועוד.
אנחנו ביום האישה ונהוג לדבר על אפליה והטיות לגבי נשים, וברוך השם, למרבה הצער יש אינסוף מקרים של אפליה והטיות ופגיעה בנשים מדי יום. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהרחיב טיפה את המודעות של כולנו ולהגיד:
ה"בעיה" היא לא "נשים" או אפליית נשים. ה"בעיה" היא החלוקה ל"כמוני" / "לא כמוני" או מה שאני מבינה/ מסתדר לי עם ההגיון והרציונל שלי ו"כל השאר".
רואים את זה היום בקלות בנוחות שיש לכל כך הרבה אנשים לחלק את העולם ל"מחוסנים" ו"לא מחוסנים", ולמלחמת חורמה וממש התנכלות למי שלא.
רואים את זה ביחס לעולים חדשים ממגזרים שונים
רואים את זה כמובן ביחס לנשים, נשים צעירות שעוד רגע ייכנסו להריון ומה יהיה, איך יתפקדו? ועוד שאלות שגורמות למראיינים מראש להעדיף את הגבר, האשכנזי, כי אפליה על רקע מוצא ומגזר ולאום קיימת בדיוק באותה מידה.
דרך אגב בסדנאות אני שומעת על אפליה על רקע מקום מגורים (הרצליה פיתוח לעומת באר שבע, לוד, או גוש עציון) וכמובן מצב משפחתי ועוד.
אבל זה לא פשוט. אני מודה.
לא פשוט בכלל להזיז את ההטיות שלנו הצידה.
זו אחת הסיבות לוובינר שלי בשבוע הבא על הטיות בראיון כולנו בני אדם.
המוח שלנו בנוי לחשוב בקטגוריות /בהכללות, וחשוב להבין את זה ולהתמודד עם זה בצורה מקצועית.
כתבתי היום, כי לא הצלחתי לתת ליום הזה "יום האישה הבינלאומי" לעבור "סתם".
כי גם אחרי 25 שנה, אני גאה להגיד שאני פמיניסטית, ומצליחה לשלב את התפיסות הפמיניסטיות עם זה שחזרתי בתשובה, עם זה שאני נשואה סבב ב', ועם עוד הרבה חלקים בי שלא "מסתדרים" לכל מני אנשים עם הרציונל שלהם.
ובא לי, כל כך בא לי, זו אולי הסיבה שאני קמה כל בוקר, ועושה את מה שאני עושה, בא לי שתהיה יותר פתיחות אמיתית, הערכה וכבוד ומקום לאנשים להיות הם עצמם בלי להתנצל, בלי להצטדק, בלי לעשות שמיניות להוכיח שהם בסדר "למרות" שהם ממוצא אתיופי, או אוטיסט, דתי/חרדי/ת, או מהמגזר הערבי, או עם מוגבלות, או נשים, או עלו לארץ לאחרונה או או או… כל אחד מה"או"ים השונים.
היום יותר מתמיד
(ותמיד זה מסקרן אותי אתם יודעים),
אשמח לפידבק שלך – אם זה התחבר אלייך (או אליך) באופן אישי,תכתבו מילה.
זה עושה לי את היום 
