יש שאלה אחת חשובה שאני מלמדת לשאול מספר פעמים בתוך ראיון: שאלת שיקוף והכללה.
היו כבר לא מעט משתתפות/ים שחזרו ואמרו שזו השאלה הכי חשובה שהם לקחו מהסדנה, אז אני שמחה לשתף כאן בטכניקה:
אני מזכירה שראיון התנהגותי מצבי, הוא ראיון בו אני אוספת מספר דוגמאות לדרך שהאדם התנהג בעבר במצב מסויים, או במספר מצבים. אז אחרי שבמהלך הראיון סיימתי לאסוף מספר דוגמאות לגבי נקודה שהגדרתי שחשובה לי, וקיבלתי תמונה כללית, אני מסכמת במילים שלי (לכן שיקוף – מציגה במילים שלי, את התיאור ששמעתי מהמרואיינ/ת). הסיכום שלי בד"כ יתחיל במשפט "אז – אם הבנתי נכון…" כדי להדגים שזה שיקוף. כלומר הפרשנות שלי, למילים שלו/ה. אני מוסיפה את המילים "בדרך כלל", זו ההכללה, ובסוף הפרטים אני מוסיפה שוב, "הבנתי נכון?"
למשל: "אם הבנתי נכון, בדרך כלל, כשאת צריכה להיכנס לפרויקט חדש שלא הכרת קודם, את קודם כל קוראת ברשת, אח"כ מתייעצת עם אנשים בצוות ובסוף ניגשת ליישם את התוצאות של המחקר שלך. הבנתי נכון?" או "אם הבנתי נכון, כשאתה לא מסכים עם מנהל שלך, אתה בד"כ מזמן פגישה ומציג לו את הדבר שאתה מתנגד אליו, שומע את עמדתו ומציג את עמדתך, כולל דוגמאות וכל הנתונים שאספת. הבנתי נכון?"
מה נותנת לי שאלה כזו?
היא מאפשרת לשתף בתובנות שלי. לוודא שהתובנה שלי תואמת את מה שהמועמד/ת רצה/רצתה להציג, ובסופו של דבר מאפשר/ת לו/ה להגיד כן/לא ולתת דוגמאות נוספות לחיזוק או לשינוי התובנה.
מועמדים יוצאים מראיון שכלל מספר סיכומים כאלה בחוויה שהבינו אותו/ה – גם אם לא התקבל/ה לארגון, לפחות יודע/ת ש"עבר/ה מסך" ושהיתה הבנה בצד השני. לנו כמראיינים זה נותן גם הזדמנות לקבל עוד דוגמאות אם התשובה היא "לא, פספסת ש…" – אני ישר יכולה לבקש דוגמא נוספת.
מתחבר לך?
