תמיד שואלים אותי מה עושים בראיון של ג'וניורים, אנשים שמגיעים "בלי ניסיון". האם יש מה לשאול דוגמאות מהעבר את מי שמגיע בגיל 18-25 לראיון ראשון, עבודה ראשונה.
ראיון התנהגותי מצבי ממוקד בבדיקת ההתנהגויות מהעבר במצבים ספציפיים. לכן, השאלה לגבי ג'וניורים, היא על איזה עבר אפשר לשאול ומה הערך של השאלות בגיל כל כך צעיר, לקראת תפקיד ראשון.
אני טוענת שכשאדם מגיע לגיל 18-25, אפשר לראות כבר ב"היסטוריה" שנצברה עד גיל זה את הניצנים לעשייה העתידית שלו/ה.
אני מגדירה את עצמי כיזמית. מחפשת תמיד איך לחדש, לעשות ליצור משהו במקום שאין. לא מזמן ניסיתי להיזכר בהיסטוריה האישית שלי ולראות איפה יכולתי לראות בעבר את היזמות הזו. ואז קפצה לי לראש התמונה הזאת:
אני יושבת בגיל 14 ב"יריד איכרים" בארה"ב, עם דוכן מלא בעגילים שהכנתי מחרוזים.
לפני שנסענו לאותה שנה בארה"ב, הייתי בחוג תכשיטנות כך שהיו לי הכישורים הבסיסיים של השחלת חרוזים ומשחק עם חוטי מתכת ותליונים. אני זוכרת שארה"ב, ארץ חנויות הענק, הדהימה אותי כבר בגיל צעיר בחנויות הציוד ליצירה שלה. הייתי עוברת דוכנים על דוכנים של חרוזים, חוטים, פלאיירים, צבעים ועוד ועוד. עד היום חנויות יצירה (וציוד משרדי לא פחות) הן חנויות שאני יכולה לטבוע בהן במשך שעות.
בקיצור, בזמנו ניצלתי את אחת החנויות הללו, קניתי חרוזים וציוד, וכשהיה "יריד איכרים" וגיליתי שאפשר פשוט להגיע ולהציב דוכן, באתי וניסיתי למכור. כנראה שלא מכרתי הרבה, כי אין לי זיכרון משם של הצלחה עסקית גדולה, אבל כן שביעות רצון מעצמי מהניסיון ליזום ולמכור, ואולי אפילו מכרתי 1-2. יותר זוכרת ששאלו מאיפה אני והשווצתי שאני מישראל.
עם הזמן זו הפכה להיות השנה שבה בעיקר דיברתי על ישראל ולמדתי לעמוד על במה, שברתי את המחסום החברתי שהיה לי ויצאתי מהקונכיה של עצמי. איך זה מתחבר לגיוס ולראיון? זו היתה יזמות אחת מתוך רבות, שאם הייתם מראיינים אותי בגיל 21 לעבודה כיזמית, הייתם יכולים לשמוע עליהן.
המפתח הוא לזהות מה המצב העתידי בו תרצו לראות את העובד/ת מתפקד/ת, ולשאול אותו/ה האם בעבר היה במצב כזה. ברגע שמזהים מצב דומה מהעבר, ההמשך הוא לאסוף דוגמאות ספציפיות. ככל שהדוגמא ספציפית יותר – היכולת שלך ללמוד מהדוגמא תעלה.
(השיער – אל תשאלו… היתה שנה שהלכתי עם תספורת מקדימה וארוך מאחור).
