אני לא אחת שנכנסת לפניקה בקלות. בהחלט כבת למשפחה עם נצר לפולניה, אני יודעת לדאוג ולהיות בחרדות (משתדלת מאד שלא להיות שם, אבל לפעמים הגנטיקה מנצחת). אבל איכשהו, הקורונה, בהתחלה, עברה מספיק רחוק ממני. שלחה מדי פעם סימנים אבל לא קרוב מדי. לא ממש העסיקה אותי. פה ושם היו "תזכורות", או כמו שפאולו קואלו קורא לזה "שפת העולם".
לקוחה עדכנה כבר לפני חודש שבגלל שעובדים עם המזרח הרחוק פרויקטים מוקפאים, אחרים חזרו מחו"ל ודיווחו שהם בבידוד, לקוחות שביררו על אפשרות להעביר סדנה לפורמט אונליין במקום פנים אל פנים (למען המבודדים ומתוך היערכות להוראות העתידיות של משרד הבריאות), אבל זה נראה מעט ומספיק רחוק.
אתמול (10-מרץ-2020) כבר אי אפשר היה "להתחמק" מזה. לכל כיוון שלא פתחתי את הרשת ועם כל מי שדיברתי, המשבר העסקי/כלכלי תפס מקום מרכזי. אפילו אמא שלי עדכנה "מהשטח". כסוכנת נסיעות כבר מעל 20 שנה, זו הפעם הקיצונית ביותר ששמעתי אותה מדברת על מצוקת התעשייה, וזו כנראה התעשייה הראשונה שנפגעה. תעשיית התיירות במצוקה – מעובדי חברות התעופה דרך סוכני הנסיעות ומדריכי הטיולים, עובדי המלונות ורשות שדות התעופה.
הארץ ב Freeze של פעילויות.
הפסיקו הטיסות לארץ של תיירים, ונשמע שהחל מהערב גם אין להם מה להגיע אם הם לא רוצים להתחיל את הביקור בארץ בבידוד של שבועיים… עסקים בבעיה ברמה עולמית – גדולים וקטנים. קהילת העצמאים גם מאותגרת – סדנאות וכנסים מתבטלים, משני צידי המתרס – בעלי עסקים ולקוחות נמצאים בבידוד וכל יום המספרים רק עולים של חולים ומבודדים. התחלתי גם לשמוע על ראיונות שמתבטלים ונדחים.
לא כולם סובלים. יש מי שמרוויחים מהמצב.
המניה של ארגונים כמו Zoom ו Logmein (מפעילים את GoToWebinar ) פורחת ומכפילה את עצמה ממש… הזירה העולמית השתנתה תוך חודש, זמן אפס ממש, וכלים שמאפשרים לתקשר עם אנשים מרחוק, בבידוד או בארץ אחרת, ולהרגיש "ביחד" כשבעצם מרחוק, הם האטרקציה של Q1 2020.
מי עוד מרוויח מהמצב?
כל ספק שיודע לתת ערך ללקוחות שלו בתקופה כזו. כל מי שמצליח לחדש, לתת פתרון חדש מותאם למצב שמקדם אתכם כלקוח. למשל חברות המזון (סרטונים מהמזווה העמוס בשימורים ואוכל יבש מככבים ברשת), חברות התקשורת, משלוחים: כל מי שמאפשר לחיים להיות קצת יותר נוחים בתוך האתגרים החדשים – בידוד וניתוק תקשורתי וכל ההשלכות שלהם.
איך כל זה משפיע על הגיוס?
כמו תמיד בגיוס יש שני צדדים, "שני לקוחות". המעסיקים והעובדים.
בצד המעסיקים – החיים ממשיכים. רוצים לגייס, פה ושם אני בטוחה שיהיו עצירות גיוסים בתעשיות שנפגעות ישירות מהמשבר הארצי והעולמי, אבל גם כשמקפיאים גיוסים, פה ושם חייבים לגייס. כלומר, גיוסים ימשיכו, גם אם בעוצמה מעט יותר נמוכה מהעבר. בצד העובדים – מצד אחד, אנשים ממשיכים לרצות להתפתח ולמצוא הזדמנויות, אבל בתקופות משבר אנחנו רואים יותר "הצמדות לכיסא". חשש מלעזוב לתפקיד לא מדויק, פחות קלות במעברים ויותר זהירות סביב להתפטר.
אני זוכרת שבמשברים הכלכליים של התפוצצות הבועה ב – 2000, וגם המשבר ב 2008, היתה הפתעה גדולה בשוק הגיוס שהמשבר לא הוביל להצפה של מועמדים אלא ההיפך. אנשים פחדו לזוז מהמקום.
מי יהיו הארגונים שיצאו מנצחים מהתקופה הזאת?
ארגונים שידעו להתקדם. לחפש כלים חדשים. לייעל תהליכי עבודה. שיאמצו טכנולוגיה וכלים אחרים שחוסכים זמן. ארגונים שישקיעו גם תקציבים גבוהים יותר בשיטות גיוס חדשניות ומתקדמות. בגיוס חכם. לגייס לא נכון ולהמשיך ב"דלת המסתובבת" הרבה יותר קשה בתקופה של משבר בתעשייה/במשק. ארגונים שיקשיבו טוב טוב לעובדים שלהם ולמועמדים שלהם ויבינו שהם הלקוח המרכזי. הם מכתיבים את הקצב והדרך להצלחה של כל ארגון.
ואם דיברנו בהתחלה על פאולו קואלו ("האלכימאי"), אחד הציטוטים הידועים שלו הוא – "אומץ לב היא התכונה החשובה ביותר למי שמחפש את שפת העולם." כדי להצליח – נדרש אומץ. לפעול בצורה שונה מהעבר.
"גיוסים חדשניים וחכמים"?
גיוסים שמתנהלים בצורה מאד מקצועית. מעבודת הכנה מעמיקה להגדרת פרופיל תפקיד, דרך ראיונות עומק על ידי מראיינים שקיבלו כלים מקצועיים; ע"י ניתוח מקצועי של המקורות הטובים ביותר שלכם ומיקוד בהם; קידום ממומן ברשתות השונות שמטורגט למועמדים ספציפיים; להפעיל את הארגון כולו כ"ארגון מגייס" ולתת כלים לעובדים לאתר עוד חברים ואנשים כמוהם, וגם להיעזר בחברות השמה מתמחות בתפקידים שלכם שעובדות בצורה מתקדמת.
איך את יודעת את זה מורית? זה פשוט. מה שהיה הוא מה שיהיה.
הנה למשל, קחו את סוף שנת 2011, תחילת 2012. המשבר בתעשייה כבר עבר, ואפשר היה לראות מי צלחו אותו. בזמנו, הקמנו כנס גדול ודיברנו בו על היציאה מהמשבר, על הפוטנציאל הגדול בכניסה לגיוס בלינקדאין, פייסבוק ושאר הזירה החברתית, על היכולת של ארגונים לגייס ישירות את המועמדים דרך הערוצים הללו ולא רק דרך "מתווכים" כמו בעבר – השמה / לוחות דרושים. דיברנו על זה שחברות השמה שלא יצליחו לתת ערך מוסף לארגונים אולי לא ישרדו את השינוי בשוק.
האמת שבזמנו, זה היה מסר חתרני ממש. עד כדי כך שחברות ההשמה התכנסו בחדר כדי להחרים את הכנס שלנו (דיווחו לי חברים מהשטח), וזה אפילו הגיע לעיתונות. מצאתי את טור התגובה שכתבתי בתחילת 2012 (הנה הקישור: https://www.themarker.com/opinion/1.1637586 ), ואפשר לראות בטוקבקים את כמות האמוציות שהתעוררו שם. אני מודה שהיה לי קשה לקרוא שוב את התגובות. אמנם רוב המגיבים פרגנו לי/לנו ולמסר שאומר "אי אפשר לעצור את הזמן. תלמדו את הכלים החדשים ותתקדמו איתם". אבל היו שם לא מעט שניסו לפגוע בי ישירות, וזה היה לא פשוט לקרוא גם אחרי 8 שנים.
אמרתי אז, ואני אומרת את אותו מסר גם היום:
ספקים (כולל חברות השמה) שידעו לאמץ את הכלים החדשניים ביותר, להתקדם עם הזמן, לחדש ולהציע לכם שירות מדויק לצרכים שלכם צריכים להיות הספקים הנבחרים. כאלה שהופכים להיות גם יועצים שאתם יכולים לדבר איתם, ולא רק גוף שמבקש עוד ועוד כסף ולא נותן לך תמורה (מסר שאני שומעת הרבה בדיונים בקבוצות שלנו).
כמובן שככל שאתם והארגון שלכם תעבדו בצורה מקצועית ותאמצו את הכלים החדשים ביותר בשוק – יהיה לכם יתרון על המתחרים. תוודאו שאתם עובדים עם הכלים, השירותים והפתרונות המדויקים ביותר, כי הנזק על לא לחדש בתעשייה שזזה כל כך מהר קדימה הוא פשוט לא להצליח לגייס עובדים.
האם זה מתחבר לאיך שהקורונה משפיעה על הארגון שלך?
